הרבה ארבה

בשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות התקבלה שלשום התראה של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) על הימצאות נחילי ארבה באזור קהיר במצרים. בגלל משטר הרוחות ותנאי האקלים השוררים באזור,  היה קיים סיכוי להגעת הארבה גם לישראל. מה עוד שעונת האביב היא עונת ההתרבות של הארבה, ועל כן הסיכון בתקופה זו גדול. לפיכך נכנסו במשרד החקלאות לכוננות ארבה.  ואכן הארבה המדברי, יצור קטן והרסני ביותר, הגיע גם אלינו, ובלילה האחרון ערך משרד החקלאות ריסוס מהקרקע כדי למנוע התפשטות והרס על ידי הארבה.  הבוקר, נמסר ממשרד החקלאות, שנכון לעכשיו לא מרססים עוד, כי יש פרטים מעטים.

אז לכבוד בואו המפתיע של הארבה ולכבוד חג הפסח שמגיע אלינו אוטוטו, הגיע הזמן להבין מה ההבדל בין חגב חמוד ותמים למראה, שאנו יכולים להבחין בו כמעט בכל יום, לבין חגב שמתחיל תהליך של נדידה ומצטרף ללהקה ענקית של ארבה.

בית ספר לחגבים
 

לא כל החגבים מסוגלים להתלהק ולהיהפך לארבה. בעצם, רק כמה מינים מתלהקים. סדרת החגבאים (Orthoptera) מכילה מספר רב של משפחות בעלות כמה מאפיינים דומים: חזה קדמי מפותח, רגליים אחוריות המשמשות רגלי קפיצה, כנפי חפייה מוקשות ותחתן כנפי תעופה קרומיות מקופלות כמניפה.

לבני הסדרה יש ראש גדול יחסית וגפי פה נושכות או לועסות. רובם ניזונים מצומח למעט כמה טורפים, הניזונים מחרקים. הצעירים דומים מאוד לבוגרים, חוץ מכנפיים לא מפותחות הגדלות  בכל מעבר דרגה.  עם סדרת החגבאים נמנית משפחת החגביים ובה סוגי חגבים שונים. חגבים מצויים במגוון גדול מאוד של בתי גידול קרקעיים: אדמה  חשופה, חול, סלעים, עשבייה, צומח צפוף וסביבות  לחות.

חגב סודני מדברי - חדר לישראל דרך אילת

חגב או זיקית?
 

מכיוון שהחגבים שייכים לסדרת בעלי הגלגול החסר ( Hemipterodea), גם הם מאופיינים בשלבי חיים מעניינים: השלב הראשון הוא הביצה. רוב מיני החגבים המטילים חופרים בורות. בבור, במצב שבו אין התנהגות של התלהקות, יש מספר מועט יחסית של ביצים. כאשר חל  שינוי התנהגותי ומדובר בהתלהקות, מספר הביצים יכול להגיע לעשרות בבור, ובכל עשרה ימים נחפרים עד שלוש בורות הטלה. לאחר שלב הביצה, בוקעת הנימפה, שבשונה  מיצורים  אחרים רבים, דומה מאוד לשלב הבוגר אלא שהיא חסרת כנפיים וקטנה בהרבה מהבוגר. כעת מתחיל השלב הסופי, כשהנימפה, בכל פרק זמן מסוים, משילה את עורה וגדלה כמה פעמים, עד הגיעה לשלב הבוגר. שלב זה נקרא "התנשלות".

איך נוצרת לפתע להקה המונית כל כך של ארבה? למרות שמו, החגב הנודד (Locusta migratoria), בדומה  לכל סוגי החגבים, אינו  נודד תמיד  בלהקות. חגב זה נמצא כמעט בכל העולם, אולי חוץ מאשר באזורים קרים דוגמת הקטבים. נוכל למצוא את החגב הנודד בשני מופעים  בטבע: הראשון הוא של כמה משפחות חגבים הנעות ביחד. במצב זה החגב מתאים את עצמו לסביבה וצבעו משתנה לפי כמות הלחות שבאוויר. אם האוויר לח מאוד, יהיה צבע החגב ירוק יותר ואם מזג האוויר יבש, ישתנה צבעו  לגוון חום או אדמדם, ואף שחור או אפור.

המופע השני הוא  ההמוני, הנדיר יותר, ויתרחש בעת שינוי אקלימי מסוים, למשל חום גבוה (אך לא יותר מ-40 מעלות צלזיוס בדרך כלל). במקרה זה יפתחו החגבים, כבר בשלב הנימפה, אותה חזות - שחור עם כתמים אדומים - וזו אינה תלויה בתנאי האקלים. במקרה זה, מאות מיליוני פרטים של חגבים יכולים לעופף יחד, עד היווצרות של להקת  ארבה.

הארבה מחסל בדרכו כמעט כל פיסה של עשב טרי

חגב עם הרוח
 

הארבה נע  עם הרוח במהירות של 20-5  קמ"ש, ולהקת ארבה יכולה לנדוד ביום אחד מרחק של עד 130 קילומטרים! במסע זלילה זה יכולים להימצא בענן ארבה גם 80 מיליון חגבים לכל קמ"ר, וכל חגב יכול לאכול כמות צמחים ששווה למשקל גופו, כ-2 גרמים. אם ניקח מיליון חגבים, הם יזללו טונה צמחים. הארבה אינו נודד כמובן רק כדי לראות עולם, ובדרכו הוא מחסל כמעט כל פיסה אפשרית של עשב טרי, עלי עצים או יבול כלשהו.

מכות ארבה תקפו אזורים שונים בעולם. מכת הארבה הענקית האחרונה של החגב הנודד החלה בשנת 1928 ונמשכה לא פחות מ-14 שנים. רק ב-1942 פסקה מתקפת הארבה  עקב שינויים סביבתיים. מדובר בתת-מין של חגב נודד המצוי בעיקר במרכז אפריקה - החגב האפריקאי הנודד (Locusta migratoria migratorioides). באוסטרליה החגבים (Chortoicetes terminifera) יוצרים להקות קטנות יותר, אך עדיין עלולות לפגוע בחקלאות. הארבה מבקר כמובן גם בישראל, ו"קופץ לביקור" פעם ב-12 שנים בממוצע.

הביקור האחרון שלו בארץ היה בשנת 2004, שבה  חדר החגב הסודני המדברי (Schistocerca gregaria) לישראל דרך אילת, עבר ביישובי הערבה והמשיך צפונה. נחילים נצפו בעיקר באילת ובערבה, אך פרטים של חגב זה נצפו אף ברמת הגולן (החגבים המשיכו צפונה כנראה בדרך נוחה יחסית, לאורך השבר הסורי-אפריקאי).

כיום נוהגים לרסס את מקום מרבצם של החגבים בדרום ולאתר את מיקום בורות הביצים. גם לפני 2004 היו מכות ארבה: ב-1827, ב-1838, ב-1865 ואחת ההתקפות הקשות ביותר, כשנחילי ארבה פשטו על כל הארץ , ב-1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה. אז הורו השלטונות לכל אזרח שגילו מעל  15 לאסוף 16 קילוגרמים של ארבה, ולא - ייאלץ לשלם קנס.

חגב נודד - נמצא כמעט בכל העולם

חלק משרשרת מזון
 

חגבים מצויים בכל מקום בעולם חוץ מאשר בקטבים, אך האם יש להקות ארבה בכל מקום? בארצות הברית אין  מכות ארבה כיום אבל עד לא מזמן תקפו את מערב ארצות הברית להקות הארבה האדירות שידע העולם. חגב הרי הרוקי (Melanoplus spretus) נחשב למין נכחד כיום. מכת הארבה האחרונה שהייתה בארצות הברית אירעה בשנים 1878-1873, שבהן תקפו להקות החגבים את המדינות קולורדו, קנזס, מינסוטה, מיזורי ונברסקה.

ענן הארבה היה הגדול שתועד עד אז וגודלו הוערך ב-513,000 קמ"ר (לשם השוואה, גודלה של מדינת ישראל  כ-22,000 קמ"ר ולכן להקת הארבה העצומה הייתה גדולה פי 22  מישראל), כגודלה של קליפורניה. האם אנו צריכים לחשוש ממכות ארבה בימינו? ארגונים שונים מנסים לאתר את הנחילים בזמן ולבדוק את אתרי הטלת הביצים.

כיצד נכחד הארבה בארצות הברית? הסיבה הייתה ככל הנראה האיכרים אשר חרשו את אדמתם פעמים רבות ובכך קטלו בכל פעם את ביצי החגבים, עד שהרסו לגמרי את מחזור חייהם. לצערנו, כיום משתמשים במינים של חומרי ריסוס ולא כולם מועילים לסביבה. אין צורך להכחיד מיני חגבים מן העולם, ודאי לנוכח העובדה שלא כולם נהפכים לנחילי ארבה.

אפשר לחיות עם החגבים, שהם בעצמם משמשים  מזון לבעלי חיים אחרים ומהווים חלק חשוב בשרשרת המזון. איזון בין הצורך למנוע היווצרות של נחילי ענק לבין הרצון לשמר את מיני החגבים יוכל לגרום לכך שנוסיף ליהנות ולצפות בתנ"ך שקם לתחייה גם בימינו.

חגב הרע הרוקי

להקת ארבה יכולה לנדוד עד 130 ק"מ ביום

הכותב הוא חובב טיולים, טבע, בעלי חיים וצילומם, בוגר תואר ראשון במדעי הים והסביבה הימית במכמורת